השנים האחרונות עומדות בסימן הקצנה הולכת וגוברת בין חלקים שונים בחברה. אנשים מוכנים פחות ופחות לשאת דעות שונות משלהם. המחלוקות חוצות משפחות וחברויות. אין יותר מקום לדיון מושכל.
רבים ניסו למצוא דרכים לגשר על הפערים הללו או לפחות לאפשר חיים משותפים גם בין בעלי דעות שונות, ללא הצלחה. מי שמחזיק בדעה שונה משלי הוא עכשיו אויב, שאין דבר שמחבר בינינו. השסעים בחברה, שכבר קודם לכן היו משמעותיים, רק גדלו והעמיקו. זה או אנחנו או הם. לא רק שלא ניתן לשתף פעולה – אנחנו כבר לא רוצים בשיתוף כזה. ההיסטוריה מלמדת, שמצבים כאלה מובילים לאלימות ואנחנו כבר רואים את ניצניה.
הנושא העכשווי הוא הויכוח על חיסוני הקורונה. בגישור גירושים משותף שהתקיים לאחרונה, התפתח בין ההורים ויכוח על הצורך לחסן את הילדים. המחלוקת בנושא הזה, ודאי כשמדובר בילדים, נפיצה. נראה היה, שקשה עד בלתי אפשרי יהיה להביא את ההורים להסכמה על הנושא הבוער הזה.
כמגשרים, אנחנו צרכים להיות ניטרליים, גם אם יש לנו דעה מגובשת בנושא הנדון. אלא שדעתנו אינה רלוונטית לגישור ואנחנו צרכים לשים את הרגש שלנו בעניין בצד ולא להיות שיפוטיים.
טרם הגישור, המגשרים הסכימו ביניהם מי ישקף את איזה צד בשיחת הפתיחה. ההסכמה היתה אקראית, ללא קשר לשאלה מי מהצדדים ידבר ראשון. אם אנחנו מסכימים עם הדעה של מישהו מהמגושרים או מתנגדים לה, הדבר יכול להשתקף בשפת הגוף או בטון הדיבור שלנו, אם לא נהיה מודעים לכך.
לאחר שיחת הפתיחה, הצדדים החלו לנהל משא ומתן ביניהם על חיסון ילדיהם. למרות שהם זוג גרוש, היו להם כבוד הדדי ותקשורת טובה, כך שהדבר היה לעזר בגישור. לאחר שדנו בנושא, לא הצליחו ההורים להגיע לפריצת דרך. כל צד נצמד לעמדותיו ולא הצליח להזיז את הצד השני משלו.
האינטרסים של ההורים היו כן זהים – לשמור ולהגן על ילדיהם. כל אחד מהם חשב שהדרך שלו בנושא החיסונים היתה הטובה ביותר לבריאותם של הילדים. האינטרסים – במילים אחרות, ערכים או צרכים – עומדים בבסיס הדעות של הצדדים, אולם לרוב יש לגלות אותם, משום שהן מסתתרים תחת עמדותיהם. תפקיד המגשרים, בין היתר, הוא לחשוף את הדברים החשובים לכל צד באמת, מעבר למה שהם אומרים, ובמקרה הזה, היו אלה ביטחונם ובריאותם של הילדים.
אמנם האינטרסים היו משותפים, אבל הדרך למימושם היתה נתונה במחלוקת. המגשרים החלו לברר איתם, כיצד בדרך כלל הם מקבלים החלטות בנושאים חשובים כאלה. הברור ירד לפרטים הקטנים – מהם מקורות המידע שלהם? מי נחשב בעיניהם כמומחה בתחום? לאיזה איכות מידע הם מצפים כשהם מחפשים מידע ברשת? כך בעצם הוגדרו קריטריונים לקבלת החלטות בין ההורים. נדונו גם אמצעי זהירות מוסכמים, שעל הילדים לנקוט בתקופה הזו – מסיכה, ריחוק חברתי וכו' – ומה לעשות במקרה של חשיפה של אחד הילדים לחולה מאומת. בנושאים אלה קל היה להגיע להסכמות ביניהם.
בנושא מקורות המידע היתה הסכמה על חלקם, ועל חלקם לא. שני ההורים הביעו רצון להסתמך על מקורות רשמיים ואמינים, ולא על מידע שמופץ ללא אחריות ברשתות החברתיות ובכלל. המגשרים ניסחו את ההסכמות לכדי הסכם – מה יהיו מקורות המידע לקבלת החלטות, עם אילו מומחים יתיעצו במקרה הצורך ותוך כמה זמן. במילים אחרות, הקריטריונים שהסכימו עליהם במהלך הגישור היוו את הבסיס לקבלת ההחלטות.
אמנם ההורים לא קיבלו החלטה בעניין החיסון עצמו, אבל הגישור איפשר להם להניח תשתית לקבלת ההחלטה, לאחר שיאספו מידע ויתיעצו. הישג הזה בגישור מביא למחשבה רחבה יותר, על פתרון מחלוקות עמוקות בין צדדים, בהן הדעות מנוגדות – תחילה יש להסכים כיצד יתקבלו ההחלטות ועל איזה בסיס (קריטריון) מוסכם, ולאחר מכן ניתן יהיה לדון במחלוקות עצמן.