נייטרליות: על דרך השלילה, גישור לא יכול להתקיים אם המגשר מגלה נטיה כלפי אחד הצדדים. היכולת לשמור על נייטרליות ולהימנע מתמיכה בצד זה או אחר היא מאבני היסוד של הגישור והצדדים חייבים לחוש את העדר משוא הפנים של המגשר לכל אורך הגישור.

דסקרטיות: כשפונים למגשר עם סכסוך טעון ברגשות, מצפים ממנו שאף פרט מהליך הגישור לא יעבור ממנו החוצה. לא פחות חשוב, אף פרט שצד אחד מגלה למגשר, לא יעבור לצד השני ללא אישור.

תקשורת וקרבה: המגשר צריך להפוך את הקשר בינו לבין שני צדדים זרים לו, לכזה שבנוי על הבנה, אמפטיה ואמון הדדי. כדי לסייע לצדדים, על המגשר ליצור בחדר הגישור אווירה, שתביא את המגושרים לתת את כל המידע שיכול להביא אותם לפתרון הסכסוך. אישיות המגשר ומה שהוא מקרין כלפי המגושרים, הם גורמי מפתח בהצלחת הגישור.

יצירתיות: כאן יאמר מייד - אין הכוונה שהמגשר יהיה יצירתי במציאת פתרונות לסכסוך. הפתרון לסכסוך נמצא אצל המגושרים. המגשר היצירתי יודע איך לדלות מהצדדים את מכלול הפתרונות האפשריים ומאפשר להם לקבל את ההחלטה מהו הפתרון הנכון ביותר עבורם.

סבלנות: גם המגושרים וגם המגשר צרכים סבלנות, אבל אצל המגשר הדבר נוגע למהות תהליך הגישור - זה אכן תהליך, ולא מאורע חד-פעמי, ומתרחשים בו שינויים, שחלקם דורש זמן. לפעמים הזמן הזה הוא בין מפגש גישור אחד למשנהו, לפעמים יותר. מגשר חסר סבלנות דוחף את הצדדים לקבל החלטות, שלא בטוח כלל שהן לטובתם, בטווח הקצר ובטווח הארוך. מגשר חסר סבלנות לא מאפשר לצדדים למצות את עצמם בתהליך ופוגע בסיכויי ההצלחה של הגישור (הצדדים מגדירים מהי "הצלחה").