הגישור נלחם על מעמדו כמקצוע לכל דבר ועניין במקומות רבים בעולם, כמו גם בישראל. בעוד שבחלק מהמדינות מקצוע הגישור מוסדר בחוק, במדינות אחרות הסדרה זו עדיין בחיתוליה.
תפישות הציבור את העיסוק בגישור משתנות, ככל שהמודעות לתחום גדלה. חוק ההתדיינות בסכסוכי משפחה, או כפי שהוא מכונה בציבור חוק הגישור, שנחקק בישראל לפני מספר שנים, המחייב זוגות המבקשים להתגרש לקבל מידע על האפשרות להגיע להסכם גירושין בגישור, העלה מאוד את מודעות הציבור למושג גישור. ידיעות יומיומיות בתקשורת, מדווחות על סכסוכים שונים הנידונים בגישור. השיח הציבורי מזכיר את המושג גישור בהקשרים שונים, דבר המעיד גם הוא על תפוצתו המתרחבת של הגישור. יותר ויותר אנשים רואים בגישור אפשרות ממשית לסוגים שונים של מקרים, משום שהוא עונה על צורך חברתי לפתרון יעיל של סכסוכים.
בה בעת, יש הרואים בגישור איום הולך וגדל מהבטים שונים. בעולם המאופיין בסכסוכים ומתחים, התפתחות זהויות נפרדות חיונית לקבלה והבנה מתאימה. זהות המגשר מוגדרת כסדרה של תכונות, אמונות, ערכים, מוטיבציות ונסיון, שמגדירים גם את עולם הגישור עצמו.
הנה כמה שאלות:
מהי ההשפעה החברתית והמשפטית של הגישור?
כמה מגשרים מוסמכים פעילים?
כמה מגשרים מתפרנסים בפועל מגישור?
מהו גישור?
כיצד מאורגנים המגשרים?
האם יש אסטרטגיה מעשית לגישור?
האם גישור הוא מקצוע עצמאי ומובחן?
למי היכולת להשתתף בעיצוב מקצוע המגשר?
לשאלות יסוד אלה תשובות שונות ומגוונות במקומות וארצות שונים, שהתשובות להן משפיעות על הרעיון של "זהות". פרופ' אסא כשר, שהרצה בכנס על אתיקה וגישור שנערך לאחרונה בקריה האקדמית אונו אמר, שקודם לכתיבת קוד אתי למגשרים, יש להגדיר מהו מקצוע הגישור ומה זהות המגשר.
רוב המגשרים הם בראש ובראשונה בעלי מקצוע בתחומים אחרים: עורכי דין, מנהלים, קציני צבא, רופאים, אנשי דת, שופטים, פסיכולוגים, עיתונאים, פוליטיקאים, אנשים מן השורה ועוד ועוד. כל כך הרבה זהויות שונות, במקצוע המחפש זהות משל עצמו.
הזהות המקצועית קשורה גם לשוק בו פועלים שירותי הגישור, וכבכל שוק, הם מושפעים מהיצע וביקוש. השוק מוצף במגשרות ומגשרים נלהבים, שהוכשרו בסטנדרטים שונים מאוד זה מזה, מה שמשפיע על אמון הציבור, שהגישור יכול להיות יותר מעיסוק אקסלוסיבי של מעטים.
האופי הסודי והבודד של הגישור, והעובדה שלא רבים עוסקים בגישור במשרה מלאה, הופכים את האימון האישי בגישור למעט מידי ובעל איכות לא גבוהה. כתוצאה מכך, מגשרים רבים נותרים בודדים, בנסיונם לממש את לימודי הגישור ולהפוך למגשרים מקצועיים במשרה מלאה, ונותרים מגשרים מוסמכים בלבד, שמהר מאוד חוזרים לקריירה ממנה באו, כמובן עם תובנות חדשות.
חשוב מאוד לקדם את הגישור דרך שירותים מקצועיים. ועידות מקצועיות, המאורגנות על ידי גורמים שונים, תורמות אף הן. לעומת זאת, קידום הגישור באמצעות מסרים לעומתיים - "הגישור חסכוני, לעומת הייצוג המשפטי שהוא יקר", "עורכי הדין לוחמניים מטבעם" - אינם מדוייקים תמיד, ויכולים להביא לתגובת נגד או פעולות הגנה מבעלי מקצוע אחרים.
את הגישור יש לקדם בצורה כנה, ריאליסטית ומתוך שיתוף פעולה. יש להציג את המגשר כגורם נייטרלי, אובייקטיבי, שמנהל משא ומתן בתנאי סודיות. יש לעודד עורכי דין להביא את לקוחותיהם לגישור, ולהציג את הגישור ככלי לקידום צדק איכותי.
אסטרטגיות שיטתיות ואישיות להגדרת המושג גישור ותפקיד המגשר, יכולות להעלות את רמת הבטחון של הציבור בגישור, ולהביא לעליה בביקוש לגישורים. על אף שהגישור מתפתח במהירות להיותו מקצוע, צריך לזכור שמדובר בשירות ברמה גבוהה לטובת הציבור, שצריך מצידו להיות מעורב בהתמקצעות הגישור.
מבוסס על מאמר המופיע בקישור הבא: https://www.mediate.com/articles/GavrilaCbl20111219.cfm