לחדר הגישור מגיעים סכסוכים שונים ומגוונים, ממשפחתיים ועד עסקיים ואחרים. המגשר מקשיב בקשב רב לכל צד בגישור ומביע סמפטיה לעמדות הצדדים, מנוגדות ככל שיהיו. המגשר נדרש להיות נייטרלי ולתת לכל צד את התחושה שדבריו נשמעים היטב ומובנים. באופן זה נוצר בחדר כבוד הדדי ואמון, הנדרשים למציאת פתרון לסכסוך. כך סבורים רוב העוסקים בגישור.
אלא שמחקר חדש (פי.די.אף) מציע למגשר לגלות דווקא גישה עוינת, ולא מכילה, כדי לקדם אפשרות לפתרון סכסוכים. מגשר עוין מביא דווקא לתוצאות טובות יותר (בהנחה שהסכם הוא התוצאה המבוקשת - ר.א.מ.), מצביע המחקר.
כיצד גישה שלילית מביאה לשיפור מצב עוין מיסודו? קחו לדוגמה הורים שילדיהם רבים בניהם. הרמת קול עם איום מוסווה (או לא...) של אחד ההורים, ותוך רגע הריב נפסק, למרות שהנטיה הראשונית היא לחשוב ששכנוע רגוע עדיף. כך גם בסכסוכים חריפים, על פי המחקר נושא מאמר זה - הכנסת צד שלישי עוין לסכסוך בין שני צדדים עוינים, עשויה לקדם פתרון לסכסוך.
בניסוי שערכו כותבי המאמר, חולקו כ-250 נסיינים לשלשות של צדדים בסכסוך בעצימות גבוהה ומגשרים. חלק מהמגשרים היו "נחמדים" וגילו גישה רגועה ומנומסת. מגשרים אחרים גילו יחס אגרסיבי ועוין במידת מה, ופנו לצדדים בשלב כלשהו בסגנון של "תודה רבה שבזבזתם את זמני. טוב שזה לא יימשך". והנה, 88 אחוז מהגישורים בהם גילה המגשר יחס עוין הסתיימו בהסכם, לעומת 59 אחוז מהגישורים בהם גילה המגשר יחס אוהד.
המחקר הזה לא נועד להראות שליחס עוין יש תמורה חיובית. ההיפך הוא הנכון, ולגישה שלילית יש השלכות חברתיות שליליות. העובדה הזו נכונה גם לצדדים במשא ומתן - יחס עוין גורר אי-שיתוף פעולה. מה שהמחקר מצביע עליו הוא, שיחס עוין של המגשר כלפי הצדדים יוצר אצלהם אויב משותף - המגשר - וזה יכול להביא סכסוך קשה לפתרון.