כשמקבלים פניה לגישור* עולות, בין היתר, שתי שאלות:
האם המקרה מתאים לגישור?
מה הסיכוי שהגישור יצליח?
איך ניתן לענות על השאלות הללו? אפשר לדבר עם הצדדים באופן כללי על סכסוכים שגישור נראה מסגרת מתאימה לדון בהם, להבהיר את מידת החומרה של הסכסוך ולברר מה תחשב כהצלחה בגישור?!. בסופו של דבר הצדדים הם שייקבעו את תוצאת הגישור. במצב זה אין לנו אלא לנסות ולהעריך את סיכויי ההצלחה של הגישור, בהתבסס על הניסיון ו"תחושת הבטן" שלנו.
כדי לענות על השאלות שלעיל בצורה מקצועית, פותח מודל "ארבע הקוביות", שמציג מה מניע אנשים לפתור סכסוכים:
למה הם רוצים לפתור את הסכסוך, כלומר מה הצורך שלהם בפתרון? (בניגוד ללהשאיר את הסכסוך ללא פתרון)
איך הם רוצים לפתור את הסכסוך, כלומר, האם הם מעוניינים בגישור? (בשונה מאלטרנטיבות אחרות ומלא לעשות דבר)
התשובות שלהם לשתי השאלות הללו ומידת עוצמתן, מאפשרות ליצור ארבעה תסריטים אפשריים, הבאים לידי ביטוי באיור הבא של מודל "ארבע הקוביות" וההסברים שאחריו.
צורך חלש / מוטיבציה נמוכה ("אין שום טעם")
צורך חלש הנובע ממצב היחסים בין הצדדים, למשל אם צד אחד עוזב ולא יהיו יחסים עתידיים בין הצדדים, או ששני הצדדים חשים שהסכסוך יחלוף ו"הדברים יסתדרו מאליהם".
מוטיבציה נמוכה, אולי עקב רצון של אחד הצדדים (או שניהם) לפנות לנתיב של תלונה רשמית, או אי הכרות מספקת עם הליך הגישור, או חשש אחר כלשהו, או המחשבה שהגישור/מגשר לא יעזרו.
מה ניתן לעשות?
לבדוק מדוע הוצע לצדדים גישור? האם מי שהציע הסביר להם על ההליך? האם המנהל (במקרה של סכסוך במקום העבודה) עשה זאת כדי שלא יאלץ לתווך בין הצדדים בעצמו?
לבצע "מבחן מציאות" - האם באמת הצורך שלהם בגישור נמוך או שהם מרמים את עצמם?
לבדוק האם הצדדים מבינים מהו גישור ומהן האפשרויות הגלומות בו.
לבדוק האם מקרים אחרים דומים יעזרו לצדדים לקבל החלטה שונה.
לספר לצדדים על הרקע של המגשר.
לא לעשות כלום - ללא הסכמה אין גישור.
צורך חזק / מוטיבציה נמוכה ("נניח שאני מוכרח")
צורך חזק כי הצדדים חייבים להמשיך לעבוד (או לקיים קשרים מסחריים, או קשרים משפחתיים, ועוד) ואין אלטרנטיבה אחרת. ייתכן שקיים לחץ חיצוני (המנהל, המשפחה, הארגון) למציאת פתרון, או לחץ פנימי לצאת מהמצב הלא נעים.
מוטיבציה נמוכה, אולי עקב רצון של אחד הצדדים (או שניהם) לפנות לנתיב של תלונה רשמית, או רצון להמנע מהצד השני, או אי הכרות מספקת עם הליך הגישור, או חשש אחר כלשהו, או המחשבה שהגישור/מגשר לא יעזרו.
מה ניתן לעשות?
לזהות מהן הסיבות להתנגדות לגישור ולנסות לתת להן מענה.
לבנות אמון עם המגשר ויכולותיו.
לחזק את האמון בהליך הגישור, בין היתר דרך הצגת מקרים דומים.
לעזור לצדדים לראות את המציאות שלאחר גישור מוצלח.
לבדוק האם הצדדים מבינים מהו גישור ומהן האפשרויות הגלומות בו.
לבדוק עם הצדדים את האלטרנטיבות והסיכונים הכרוכים בהן.
צורך חלש / מוטיבציה גבוהה ("בוא/י נטהר את האוירה")
צורך חלש הנובע ממצב היחסים בין הצדדים, למשל אם צד אחד עוזב ולא יהיו יחסים עתידיים בין הצדדים, או ששני הצדדים חשים שהסכסוך יחלוף ו"הדברים יסתדרו מאליהם".
מוטיבציה גבוהה עקב רצון לתקן את המצב. גישור הוא האפשרות המועדפת למציאת המוצא.
זו אפשרות נדירה יחסית, משום שכשהצורך חלש כך גם המוטיבציה לפתור את הסכסוך נמוכה. במצבים רבים כאלה בארגונים הארגון נוקט בצעדים ש"פותרים" את הסכסוך ע"י הפרדה בין הצדדים.
מה ניתן לעשות?
לבדוק האם הצורך אכן חלש? האם תפיסת הצורך שגויה?
לבדוק האם המוטיבציה הגבוהה נובעת רק מהרצון להתעמת עם הצד השני מבלי לקדם פתרון לסכסוך, או אולי מנסיפ להימנע מפניה לנתיב של תלונה רשמית?
צורך חזק / מוטיבציה גבוהה ("בוא/י נגרום שזה יצליח")
צורך חזק כי הצדדים חייבים להמשיך לעבוד (או לקיים קשרים מסחריים, או קשרים משפחתיים, ועוד) ואין אלטרנטיבה אחרת. ייתכן שקיים לחץ חיצוני (המנהל, המשפחה, הארגון) למציאת פתרון, או לחץ פנימי לצאת מהמצב הלא נעים.
מוטיבציה גבוהה עקב רצון לתקן את המצב. גישור הוא האפשרות המועדפת למציאת המוצא.
זו האפשרות האידיאלית, בה גם המוטיבציה וגם הרצון חזקים ומוכוונים למציאת פתרון. עם זאת, רצוי לערוך תיאום ציפיות לגבי הגישור, באשר למטרותיו וציפיות הצדדים ממנו, שעלולות להיות גבוהות מידי.
מה ניתן לעשות?
לבדוק את המוטיבציות האמיתיות לגישור ולוודא הבנה של הליך הגישור.
לדון בציפיות מהגישור.
נוסף על ארבעת האפשרויות הנ"ל, קיימים מצבי משנה בהם כל צד נמצא במצב אחר מבחינת מוטיבציה ורצון. חוץ מלשוחח עם הצדדים בהתאם למוצע לעיל, אין גישה ייחודית למצבים האלה.
* המאמר המתורגם עוסק בגישור בסכסוכי עבודה, אבל מתאים לגישורים אחרים.