"פעם אחרונה שאתם פה!", אמר השופט וחייך לתובעים. מולם, ספסל הנתבעים היה ריק. הנתבעת לא הגיעה לדיון. נכנסתי לאולם הדיונים בבית משפט השלום ברחובות קצת לפני כן, לקראת משפט בתביעות קטנות שרציתי להיות נוכח בו. השופט טרח לשאול מי אני. השבתי לו, "אני מגשר". "ומה שמך?", שאל. "רם אזרח", אמרתי. והדיון נמשך.
הזוג המבוגר תובע שוכרת שגרמה לטענתם נזקים לדירה שבבעלותם, ועזבה בהותירה חוב כספי. הגבר מתעסק עם מחשב נייד ואז ניגש לדוכן השופט ומוסר לו את המחשב, כדי שיצפה בסרטון שצילם בדירה. השופט מנסה לסובב את התמונה ולבסוף צופה בסרטון החובבני במשך זמן קצר. "מר אזרח, אתה מוזמן לצפות גם", הוא מזמין אותי כשהוא מסיים.
הדיון, כצפוי, מתנהל בין רצינות משפטית להומור, שלעתים (ספורות) אף משעשע. השופט מחפש ומוצא הזדמנויות להתלוצץ עם התובעים באווירה נינוחה. הדיון מסתיים בפסיקה לטובת התובעים, אבל כלל לא ברור שיוכלו לקבל את כספם.
כמה דקות לאחר מכן מתחיל הדיון שלשמו הגעתי. את ג התובע ו-ה הנתבע (אפילו האותיות הראשונות בדויות, מטעמי סודיות כמובן - ר.א.) פגשתי כשהגיעו לגישור שערכתי, במסגרת פרקטיקום במרכז הגישור העירוני ברחובות, כמה שבועות לפני כן. את הגישור ערכתי עם המגשרת רינת אלון. כל שניתן לומר על הגישור הוא, שהוא נסב על סכסוך בעניין השכרת דירה ושהוא הסתיים ללא הסכמה, ומכאן שללא הסכם, והוחזר כלעומת שבא לבית המשפט לתביעות קטנות, ממנו נשלח. בית המשפט לא מקבל כל פירוט על מהלך הגישור, אלא רק על תוצאתו, לכאן או לכאן.
ה הגיע לדיון עם אשתו. השופט לא מתנגד שתשב לצדו. אחרי שהשופט מזהיר את ג (להגיד את האמת, וכל השאר), מתחיל שלב בירור העובדות. השופט, שקרוא מראש את כתבי התביעה וההגנה, כבר רומז משהו, כשהוא שואל את ג מיד בתחילת הדיון, "הרי הצד השני (הנתבע - ר.א.) טוען, שלא הסתיר ממך דברים ואמר לך מהם הפגעים בדירה, שידע עליהם בזמן החתימה על חוזה השכירות". ג משיב ש-ה לא אמר לו דבר על בעיה שקיימת במים (מים עכורים לאחר פתיחת הברז - ר.א.) ושהדבר פגע באיכות החיים שלו.
ג ממשיך וטוען, שפנה ל-ה כדי שישחרר אותו מהחוזה לפני תום הזמן, אבל ה לא הסכים. כמו כן, כשכבר ה הסכים ש-ג יחפש דייר מחליף, כמעט כל מי שהתעניין בדירה נפסל על ידי ה. "ממה מורכב סכום התביעה?" (23,000 ש"ח - ר.א.), שואל השופט. "הערכה שלי והתייעצתי עם חברים", עונה ג. "אמרת שיש לך תמונות", אומר השופט ל-ג, שמתחיל לחפש בטלפון הנייד ולבסוף מוצא תמונה אחת. הוא לא הביא תדפיס של התמונה, ומציג את הטלפון לשופט. בתמונה נראית האמבטיה עם נוזל עכור. "יש לי גם סרטון" אומר ג. "חבל שלא הגשת אותו בצורה מסודרת עם התביעה", אומר השופט ומוסיף "מה יש בסרטון?". ג אומר "הסרטון מראה זרימה של מים מלוכלכים", ושוב ניגש לשופט עם הטלפון הנייד ומציג לו את הסרטון. השופט מסתכל כמה שניות ומחזיר ל-ג את הטלפון. "הפנו אתכם לגישור?" שואל לפתע השופט. "היינו בגישור ולא הגענו להסכמה", משיב ג ו-ה מהנהן. אני לא אומר דבר כמובן.
עכשיו פונה השופט ל-ה, מזהיר אותו ומבקש ממנו לקרוא את סעיף 3 בכתב ההגנה. הסעיף מפרט כמה תקלות בדירה' בגינן פנה ג ל-ה כחודש לאחר שנכנס לדירה. ה אומר שרכש את הדירה עם אשתו למטרת השקעה, ושמיד אחר כך השכיר אותה ל-ג, מבלי שידע על בעיה במערכת המים או בעיות אחרות. "התקלה במים קיימת רק בחמים. צריך לתת להם לזרום דקה או כמה דקות והבעיה חולפת. זה לא קורה בכל פעם שפותחים את המים", הוא אומר לשופט.
השופט פונה ל-ג: "למה חיכית כמה חודשים עם כתב התביעה? אתה בעצם מבקש כמעט מחצית מדמי השכירות ששילמת". ג משיב "לא היה שיתוף פעולה מצד ה בקשר למציאת דייר חלופי. אני רציתי לצאת מהדירה כמה שיותר מהר. הגיעו לפחות עשרה דיירים וכולם נפסלו על ידי ה בטענות שונות, למשל שהיו למי מהם הרבה ילדים. היה גם מתווך שניסה". "למה לא הבאת את המתווך להעיד? למה לא באו אלו שנדחו על ידי ה שיספרו מה היה?", שואל השופט. "עשיתי כל מה שיכולתי, עונה ג". השופט: "נגיד שאני מסכים אתך. אם היה פה מישהו שיעיד על כך, זה לא היה ככה סתם באוויר". "התביעה שלי שונה", עונה ג, "אני תובע את מה שהייתי אמור לקבל. שילמתי ממיטב כספי ולא קיבלתי תמורה הולמת".
עכשיו תורו של ה להציג לשופט סרטון במחשב הנייד שלו. "הייתי ארבע פעמים בדירה ולא ראיתי אף פעם מים מלוכלכים", אומר ה. "יש אינסטלטור שראה", אומר ג. "איפה הוא?", שואל השופט ונותר ללא מענה. "יכול להיות שהיו מים מלוכלכים לסירוגין?", שואל השופט את ה. "אם לא משתמשים במים כמה ימים, יוצאים מים צהבהבים לחצי דקה, דקה. זה רחוק מהצבע בסרטון של ג", אומר ה. השופט פונה לה: "תציג ל-ג את הסרט". ה נוטל את המחשב הנייד ומנסה להראות ל-ג, שלא משתף פעולה. "אתה יכול לסגור את המחשב", הוא אומר ל-ה.
ג פונהל-ה ושואל אותו, "למה לא אמרת לי מראש על כל הפגמים?". ה משיב: "לא ידעתי עליהם מראש" ופונה לשופט: "ביקשתי מממנו שיבדוק לפני שהוא חותם על החוזה". ג משיב: "כשבדקתי מה שבדקתי, לא היה כלום". השופט מחויך: "אומר האדון", הוא מצביע לעבר ה, "יש פה צנרת ישנה. לוקח דקה-שתיים ויוצאים בסוף מים נקיים". "ניתן לְכַמֵּת משהו מהכמה דקות של זרימת המים", אומר השופט. "יש בעיה", אומר ה, "אבל היא פחות חריפה ממה שאתה מציין", הוא מצביע על ג. "יכול להיות שקצת נסחפת עם סכום התביעה. יכול להיות שהיה כדאי יותר להתרחץ במים מינרליים", צוחק השופט לעבר ג ו-ה. "לא היה פתרון?", הוא שואל את ה. "הצעתי לו להתקין פילטר, אבל הוא לא הסכים", אומר ה. "חוץ מהמים היו עוד בעיות, למשל במרפסת, שאי אפשר היה לצאת אליה בחורף. לא קיבלתי תמורה מלאה לכספי", פונה ג לשופט.
"יכול להיות ש-23 אלף ש"ח לא מגיעים לו", פונה השופט ל-ה, "אבל אולי איזה פיצוי מסוים, בגין העובדה שנאלץ לחכות בכל פעם שפתח את המים. אני יוצא מנקודת הנחה שלא גרת בדירה קודם וקנית אותה להשקעה. מבחינה משפטית, היתה שם בעיה. אני צריך לְכַמֵּת פגם מסוים מבחינת ההנאה מהמושכר". ג אומר "חשבונות המים היו גבוהים קצת יותר. בשלב מסוים הבן שלי לא הסכים להתקלח בדירה ונסע להורי. את הדייר שהחליף אותי החתים ה, שהוא מודע לבעיה במים". ה מגיב "לדייר החדש אין בעיה". "זה לא נכון" אומר ג ולא מפרט.
בשלב זה השופט מתחיל להתקדם לעבר הכרעה. "אני בסיטואציה של מילה כנגד מילה. אני לא חושב ש-ג התכוון להגיע לבית המשפט" הוא מפרשן. הוא קורא אליו לדוכן את ג ו-ה ונותן לכל אחד מהם פתק: "כל אחד ירשום כמה הוא חושב מבחינת הסכום. אני כבר אומר", הוא פונה ל-ג, "זה לא בסדר הגודל שתבעת", הוא מבהיר לו. כעבור כדקה מחזירים לו ג ו-ה את הפתקים. השופט מציץ בהם ומשליך לפח שלצדו. "יחסים של שוכר ומשכיר הם לעתים כמו יחסים בין בני זוג - כשקרובים מזמינים אחד את השני לאירועים. כשלא, יש פיצוץ. אני לא יכול להתמודד עם רגשות תסכול וכעס. מצד שני יש זוג צעיר שרצה להשכיר דירה ולא להגיע לבית המשפט. ניתן לכמת את צריכת המים", הוא מוסיף, "אני רוצה לשתף אתכם איך אני חושב. מדובר בסיטואציה שמצד אחד מטרידה, ומצד שני, לסירוגין. יש מושג שנקרא 'פגם נסתר'. אדון ה קנה את הדירה. הוא לא אינסטלטור והוא אומר, לא ידעתי. מצד שני, אדוני לא הביא עדים", הוא פונה ל-ג. "משפטית, הנטל הוא על מי שתובע".ה פונה שוב ל-ג: "למה לא הסכמת לפתרון שהצעתי?", הוא שואל. "זה הפתרון הכי פחות טוב", אומר ג, "לחץ המים היה נמוך גם ככה ופילטר היה פוגע בזה עוד". השופט שואל את ה "מה עם הדיירים הנוכחיים?". "הצעתי להם והם לא רצו. טוב להם ככה", אומר ה.
"אחרי שאני רואה את כל הדברים, בהנחה ששניכם צודקים, אני חושב שצריך לסגור את הסיפור בסביבות 3,200 ש"ח", מציע השופט, "מצד אחד מדובר במום נסתר. מצד אחר, ג לא היה בבית כל היום וכשהוא מגיע בערב הוא רוצה מים. יכול להיות שהיה אפשר למצוא את האינסטלטור שהיה בדירה או להביא את הבן להעיד, אבל אני לא מחלק לכם ציונים. 3,000 ש"ח זה משהו סביר. אפשר גם לפרוס לשני תשלומים", הוא מסביר. "בפעם הבאה תביא אינסטלטור שיבדוק את הדירה", הוא פונה ל-ג ומוסיף "שילמת שכר לימוד מסוים". ל-ה הוא מסביר "גם כשאני כותב "פשרה" בפסק הדין, אתה לא מודה בכלום. אם אני אפרט, שניכם לא תצאו אינטליגנטים. להבא", הוא פונה ל-ה, "תיקח מהנדס שיבדוק את הנכס. אתה קונה דירה ומשקיע המון כסף. הפשרה הזו זה לא הרבה כסף, למרות שזה מעצבן. אני גם קורא מחשבות ורואה את התסכול שלך", הוא מתלוצץ שוב. "אני, בתיקים כמו שלכם, הרבה יותר חושב, מודע למצבכם. אני לא בטוח שמישהו עשה פה משהו בצורה נבזית. הרבה יותר קל לי לפסוק פסק דין ויצא ששניכם תצאו מטומטמים, תסלחו לי", הוא מרשה לעצמו. בדקות הבאות השופט מסכם עם הצדדים את תנאי התשלום ובזמן שהם עוברים על פסק הדין שהקלדנית הדפיסה להם, השופט כבר מזמין את התובע במשפט הבא. פס הדיונים ממשיך.
למעלה משעתיים ארך ניסיון הגישור בין ג ל-ה, ולא צלח. 45 דקות לאחר שהחל, הסתיים המשפט בהחלטה, שאין שום סיבה שלא היתה מושגת בהסכמה בגישור. לתחושתי, ישנם כאלה שמעדיפים שצד שלישי יקבל עבורם את ההכרעה, במקום שיצטרכו לוותר, גם אם יש לכך מחיר גבוה יותר ממה שהיו משיגים בגישור.