הצלחה בגישור אינה מובנית מאליה, ויש סיבות שונות שגישור יכול להגיע למבוי סתום ואף להיפסק. הסיבות יכולות לנבוע מהחלטת הצדדים (למשל, אם צד אחד מחליט לא להמשיך בגישור), אבל גם למגשר יש כמה מקומות לטעות ולהכשיל את הגישור.
"המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי" (Center on International Cooperation) של אוניברסיטת ניו-יורק מצא שבע טעויות מהותיות ("קטלניות" במקור) של מגשרים*, והן: התעלמות, התנשאות, הטיה, העדר יוזמה, פזיזות, חוסר גמישות והבטחות שווא.
התעלמות החלק הראשון של הגישור מוקדש לרוב להכרת הסיפור של הצדדים ודרכו, הצרכים של כל צד. המגשר המאזין לצדדים לומד על המוטיבציות, הצרכים, האינטרסים והחוזקות והחולשות של שני הצדדים. הצלחת או אי-הצלחת הגישור תלויה ביכולת המגשר לאסוף את מירב המידע האפשרי בשלב זה, מידע שיהווה את בסיס ההגעה להסכמות במהלך הגישור. המגשר יכול לדעת רק את מה שמסופר לו בחדר הגישור, אבל עליו/יה לדעת ולשים לב לכל מה שנאמר (ולא נאמר). התעלמות מפרטי מידע חשובים ובכלל מהסיפור של הצדדים לא תאפשר פתרון בר-קיימא.
התנשאות אחד הפיתויים הגדולים עבור מגשר בגישור הוא... הפתרון! הרי הרבה פעמים הוא "ברור" מייד בהתחלה, ובשביל מה בכלל צריך כמה פגישות, כדי להגיע לאותה תוצאה ידועה מראש? איך אומרים? אז זהו שלא! לא בכדי, אחד העקרונות החשובים בגישור הוא שהמגשר אינו מציע "פתרון", אלא שהצדדים הם אלו שיעלו אותו ויסכימו עליו (או לא). השעות הבודדות בהן מתרחש הגישור לא יכולות ולא מתיימרות להביא לכך, שהמגשר יכיר את הצדדים לעומק באמת, מה שעוד שהצדדים הם אלה שקובעים מה ייאמר ומה לא ייאמר. למעט מקרים יוצאי דופן, אלה הצדדים שמבינים את מרחב הפתרונות האפשריים בסכסוך בניהם, ורק אם הם אלו שיגבשו אותו, הוא יחזיק מעמד לאורך זמן. לפחות סיכוייו להחזיק מעמד גבוהים.
הטיה הצדדים בגישור תלויים במוצא פיו של המגשר. העיניים נשואות אליו. ממנו יבוא המוצא מהסכסוך, לשיטתם של הצדדים. במצב עניינים זה, כל מילה הנאמרת ע"י המגשר יכולה להיתפס כמוטית ובלתי מאוזנת כלפי אחד הצדדים. המגשר יכול ואף צריך לנצל את כוחו כדי לעמת את הצדדים מול הפתרונות האפשריים, יכול לעזור לצדדים להתרכז בפתרונות קונסטרוקטיביים ויכול למנוע מהצדדים לגלוש אל מחוץ למסגרת הגישור אותה הם קבעו (אלא אם הם מחליטים לעשות זאת במודע). אבל הוא יכול לעשות את כל אלה רק לאחר שהצדדים מכירים בנייטרליות וההעדר ההטיה של המגשר. בלי ההכרה הזו דינו של הגישור לכשלון. היבט נוסף הוא ההכרה והמודעות המגשר להטיות שלו עצמו, בהן הדעות הקדומות שאיתן הוא נכנס לחדר הגישור.
העדר יוזמה המגשר אינו סתם משקיף בחדר הגישור. יש לו תפקיד מהותי מול צדדים, שחוסר יכולתם להסכים הביאה אותם לפנות לגישור. המגשר אינו יכול להמתין ל"קסם הגישור" להתרחש. תפקידו ליצור את המומנטום שיקדם מהלכים בחדר הגישור. יש בידי המגשר כלים לקידום התהליך, כמו פגישות נפרדות או היוועצות עם מומחים. המגשר לא יכול לשבת "בידיים שלובות" ועליו ליזום ולהניע מהלכים, שכן הצדדים, לו יכלו לעשות זאת, לא היו מגיעים לגישור.
פזיזות במקרים מורכבים, הסכמה ולו בנקודה אחת, יכולה להיות המפתח לגישור כולו. במצב זה קל מאוד למגשר לסמן V ולהמשיך הלאה, גם אם הוא מזהה סדקים בהסכמה, או אולי לחץ של אחד הצדדים. החשש מכשלון, שקשה להימלט ממנו, גם אם הצדדים לא בשלים להסכמה, עלול לגרום למגשר להאיץ בצדדים, לפעמים בלי משים. מעבר לעובדה שהגישור כולו מבוסס על הסכמה מרצון, הסכמה שלא מרצון מלא פוגעת בסיכוייה לשרוד לאורך זמן. לפעמים נדרשות הסכמות מהירות כדי למנוע פגיעה בצדדים או בצדדים שלישיים, אבל אז על המגשר לתחום אותן ולבדל אותן מההסכמות המהותיות.
העדר גמישות הסכסוך לא עושה הפסקה בכניסה לחדר הגישור. התהליך אורך לרוב מספר שבועות ואף חודשים. בזמן הזה הצדדים ממשיכים להזין את הסכסוך, מי יותר ומי פחות. הדינמיקה בחדר הגישור מושפעת אף היא ממצב היחסים הדינמי בין הצדדים לאורך הגישור. מערך הכוחות שהשתקף במפגש הראשון, יכול להשתנות במפגש הבא או הבא אחריו. על המגשר לנהל את הגישור באופן שיכיל את השינויים הטבעיים הללו. מידע חדש שמגיע לחדר הגישור מחייב אף הוא התיחסות, לעיתים כזו ששופכת אור חדש לגמרי על מהות הסכסוך. זה לא דבר יוצא דופן, ובוודאי שחלק מניהול הגישור הוא האופן בו המגשר מנווט אותו בין הצדדים ובין השינויים הדינמיים.
הבטחות שווא הגישור יכול להתנהל על מי מנוחות, בעיקר כשאין מחלוקות מהותיות בין הצדדים, אבל הוא יכול להיות סוער ורב תהפוכות. הצורך והיכולת של הצדדים להתגמש, לראות את הצד השני, לוותר לעתים, ובעיקר להיות סבלניים בתהליך, היא בליבו של תהליך הגישור. הציפיות של כל צד יכולות להרקיע שחקים, אם המגשר מאפשר זאת. בשפת הגישור אנו מכנים זאת "בוחן מציאות" - היכולת של כל צד לבדוק האם הפתרון או ההסכמה שהגיע אליה, אכן עונים על צרכיו וניתנים לביצוע. קל מאוד לרצות, לא תמיד אפשרי ליישם. הרבה דברים יכולים לחבל בתהליך, פנימיים וחיצוניים. התמקדות וענייניות, לצד יצירתיות וראיה רחבה, יקדמו את התהליך ויביאו אותו לסיום מוסכם על כולם.
*המאמר עליו מתבסס פוסט זה עוסק בגישור בסכסוכים בינלאומיים, אבל ניתן להקיש ממנו לכל גישור. למאמר המקורי מאת Lakhdar Brahim ו-Salman Ahmed הקליקו כאן (פי די אף)